המוח היהודי מאז ומתמיד היה מוח קודח שממציא רעיונות ופטנטים.
יש האומרים שזה בזכות ההתפלפלות בתלמוד של הטיעונים או תורת ה – Debate העתיקה. כך או כך, מספיק לבדוק ולראות כמה פרסי נובל קבלו חוקרים וממציאים יהודים.
השאלה: מה קורה אם במסגרת העסקתו של אדם במקום עבודה, הוא מגיע לפיתוח של המצאה חדשה? מי הבעלים של אותה המצאה?
מה יכול העובד לקבל מאותה המצאה?
כיצד העובד יכול להגן על עצמו ולהבטיח קבלת תמלוגים מאותה המצאה? מתי מדובר בהמצאה חדשה ומתי לא?
כל אגד השאלות הללו חוסות במסגרת ההגדרה: המצאת שירות.
מהי אמצאת שירות?
המצאה שממציא הגיע אליה במהלך תקופת עבודתו אצל המעסיק. ההגדרה של המצאת שירות מפיעה בסעיף 132 לחוק הפטנטים התשכ"ז – 1967
132 (א) "אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן: אמצאת שירות) תקום לקניין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לעניין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חודשים מיום שנמסרה לו הודעה לפי סעיף 133."
תנאי נוסף הוא שהאמצאה תהיה "עקב השירות" כלומר: שיהיה קשר סיבתי בין האמצאה להעסקתו של העובד אצל המעסיק.
כלומר: מדובר באמצאה שהיא מאותו תחום שבו העובד מועסק.
לדוגמא: עובד אצל מעסיק בתחום האלומיניום שבמהלך עבודתו פיתח פרופיל אלומיניום מיוחד. קיימת חזקה כי מדובר באמצאת שירות.
ולכן כיום נהוג להסדיר את נושא אמצאת השירות בהסכם עבודה עליו חותם העובד בתחילת תקופת ההעסקה. אם אין התייחסות בהסכם בין העובד למעביד לנושא זה, כעיקרון: אמצאת השירות שייכת למעסיק.
יחד עם זאת, הוועדה לפיצויים ותמלוגים שממונה מכוח סעיף 109 לחוק הפטנטים, קבעה שעובד זכאי לקבל פיצויים על המצאת שירות, גם אם לא הייתה התייחסות לנושא בהסכם עבודה.
האם העובד זכאי לתמורה באמצאת שירות?
ראשית יש לברר למי שייכת ההמצאה – כלומר, מי הוא בעל הקניין הרוחני באמצאה, המעסיק או העובד?
הדבר נבחן לפי הקשר הסיבתי שבין האמצאה למקום העבודה, ושנית – האם מדובר באותו תחום – שאז חלה החזקה שעליה דברנו, או שמדובר בתחום אחר לגמרי.
במידה ואכן מדובר באמצאת שירות נשאלת השאלה האם העובד זכאי לתמורה מהמעסיק בעד ההמצאה אותה המציא.
חברות רבות מחתימות את העובדים שלהם על מסמך ויתור הקובע, כי לא רק שהאמצאה אותה העובד המציא במהלך תקופת עבודתו, היא קניינו של המעסיק, אלא שהעובד גם לא יהיה זכאי לתמורה כלשהי בגין פיתוחה.
לכן, כדאי ורצוי להתייעץ עם עורך דין שבקיא בתחום הקניין הרוחני, לפני חתימת הסכם עבודה במקום עבודה חדש.
לעיתים, חברות מבקשות מהעובד לחתום על כתב ויתור בדיעבד במסגרת הסדרי סיום עבודה – גם כאן מומלץ להתייעץ עם עורך דין בתחום הקניין הרוחני ודיני העבודה, על מנת שהוויתור יהיה מדוד וסביר, או על מנת לקבל בתמורה תנאים אחרים טובים יותר כתנאי לפרישה.
סעיף 134 לחוק הפטנטים קובע: כי אם אין הסכם בין העובד למעביד הקובע אם העובד זכאי לתמורה בעד המצאתו, באפשרות העובד לפנות לוועדה לפיצויים ותמלוגים מכוח חוק הפטנטים והיא תכריע בעניין.
אם יש לך אמצאה והמעסיק טוען שמדובר באמצאת שירות – חשוב לאסוף ראיות לכך שהאמצאה הומצאה לפני שהתחלת להיות מועסק במקום העבודה שלך כגון: מיילים, שרטוטים, התכתבויות אחרות, מסרונים והתכתבויות עם אנשים אחרים ועוד.
האם מדובר על אמצאה כשירות פטנט?
בסעיף 3 לחוק הפטנטים מוגדר מהי אמצאה כשירות פטנט: חדשה, מועילה ושיש בה חידוש אמצאתי. בחוק הפטנטים אין הגדרה של "אמצאה" אלא רק של אמצאה כשירת פטנט.
בכל מקרה סעיף 131 לחוק הפטנטים קובע חובת מתן הודעה על כל אמצאה, ואינו מתייחס לשאלה האם היא כשירת פטנט או לא.
סעיף 131 קובע שעובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת פטנט שהגיש.
גם סעיף 132 לחוק הפטנטים קובע שאמצאת שירות תקים קניין למעביד וגם שם החוק מדבר על אמצאה ולא על אמצאה כשירת פטנט.
זולת אם ויתר המעביד על ההמצאה תוך שישה חודשים מיום שנמסרה לו הודעה לפי סעיף 131 לחוק ע"י העובד.
המעסיק ינסה להבין 3 נקודות עיקריות:
1. האם האמצאה נוצרה במהלך העבודה?
2. האם האמצאה נוצרה כתוצאה מעבודת העובד אצל המעסיק?
3. האם יש למעסיק תועלת בנטילת בעלות על האמצאה?
במידה והתשובה לשלוש השאלות הנ"ל היא חיובית, לא מן הנמנע כי המעסיק יטען שמדובר באמצאת שירות.
וותור עובד על זכות לתגמולים
העובד רשאי לוותר על תמורה בגין אמצאת שירות, מאחר ולא מדובר בזכות קוגנטית, כמו ימי חופשה או זכויות סוציאליות, שהעובד לא יכול לוותר עליהן.
במקרה בו העובד ויתר ויתור מפורש, הוא לא יהיה זכאי לקבל פיצוי בגין אותן אמצאות אלא לפי ההסכמים עליהם חתם, והוויתור יתפרש על-פי דיני החוזים הכלליים.
אסיים בנימה אישית. בימים אלה, אני נמצאת בהליך בפני רשם הפטנטים שבו מעסיקה טוענת שלקוחה שאני מייצגת, שעבדה אצל אותה מעסיקה, לא תרמה את תרומתה לאמצאת שירות – כששמה של העובדת מופיע כאחת הממציאות בפטנט.
כך שהמציאות עולה על כל דמיון – כי המעסיקה, שדאגה לרשום את העובדת כממציאה בפטנט, כמובן כהמצאת שירות, אך כשהעובדת פנתה ביעוץ שלי, לוועדה לפיצויים ותמלוגים בתביעה לקבלת תמלוגים, מאחר ולא וויתרה על התמלוגים שתקבל המעסיקה (החברה) בה עבדה כתוצאה מההמצאה. או אז "נזכרה" המעסיקה שלא מדובר בממציאה ופנתה לרשם הפטנטים בטענה שיש לבחון את שאלת הממציאות – כלומר, מה תרומתה של העובדת (הלקוחה שלי) באמצאה.
בדיון שהתקיים אצל סגנית רשם הפטנטים נקבע כי העובדת נטלה חלק באמצאה.
כעת נותר להמתין להחלטת הוועדה לפיצויים ותמלוגים שברשם הפטנטים בשאלת גובה התמלוגים המגיעים לעובדת מהמעסיקה בגין אותה המצאת שירות שנטלה בה חלק.
בכל מקרה, כדאי לפנות לייעוץ אצל עו"ד המתמחה בקניין רוחני, כי מדובר בנושא מורכב מסועף ועדין, שיש בו התפתחויות ותקדימים חדשים לבקרים.
לקבלת מידע נוסף ויעוץ משפטי בנושא ניתן לפנות למשרד עו”ד אורלי ספיר סחייק בטלפון: 04-8528528 | 054-2122878 או להשאיר פרטים ואנו נחזור אליכם.
