גוגל אינה אחראית לפרסום לשון הרע שמופיע בתוצאות החיפוש?

האם גוגל אחראית לפרסום לשון הרע שמופיע בתוצאות החיפוש? זו השאלה שעלתה בפסק דין של כבוד השופטת ח’ ינון בת”א 49918-05-12 עו”ד עמי סביר נ’ שאול בר נוי ואח’, ונענתה בשלילה.

עו”ד תבע מנהל ומפעיל אתר אינטרנט שמפרסם פסקי דין ואת מנוע החיפוש גוגל בטענה שהם פרסמו פרסום המהווה לשון הרע נגדו.

עו”ד עמי סביר ייצג את לשכת עורכי הדין בהליכים משמעתיים שהתנהלו נגד עו”ד אחר שהורשע בביצוע עבירות אתיות.

מנהל האתר פרסם את פסק הדין שניתן נגד אותו עו”ד תחת הכותרת: “עו”ד הורשע בחמש פרשיות שונות”.

כשמקלידים את שמו של עו”ד עמי סביר במנוע החיפוש גוגל, תחת שמו של עו”ד סביר מופיעה הכותרת ” הורשע בחמש פרשיות שונות” ונוצר הרושם כי עו”ד סביר הוא עורך דין שהורשע באותן עבירות ולא כמי שייצג את לשכת עורכי הדין באותם הליכים משמעתיים, שזה היה המצב העובדתי.

בית משפט קבע כי אכן מדובר בפרסום לשון הרע נגד התובע ומדובר בפרסום מטעה שעלול להטעות לקוחות.

בשל חומרת הביטויים וחריפותם כלפי התובע נקבע בפסק הדין כי מנהל האתר יפצה את התובע בסך 50,000 ₪ וכן בנוסף בסך של 30,000 ₪ בגין הפסד הכנסה פוטנציאלי עקב הפסד לקוחות שנגרם לתובע.

האם מנוע חיפוש אחראי לתוכן המפורסם ע”י צד שלישי?

בימ”ש קבע כי אין לקבוע מסמרות בעניין ולקבוע נחרצות כי כל פעם שפלוני פונה לגוגל להסיר תוצאת חיפוש כלשהי שאינה לרוחו יהיה עליה להסירו ללא תנאי אפילו אם אותו ביטוי נוצר ופורסם ע”י צד שלישי.

בימ”ש הגיע למסקנה שמנוע חיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו אלא מציג קישורים לדפי אינטרנט שנערכו ופורסמו ע”י צדדים שלישיים.

מאחר ומנוע החיפוש עובד עם “זחל” אוטומטי העובר בין דפי האינטרנט השונים ויוצר באופן אוטומטי לחלוטין אינדקס המאפשר להגיע במהירות מכל מילה או צירוף מילים לדפי אינטרנט ספציפיים.

לכן סבר בית המשפט כי המידע מוכנס באופן אוטומטי למנוע החיפוש ולא יכול מבחינה מעשית לעבור בדיקה מקדמית ע”י גורם אנושי אשר יבדוק את אותו מידע.

בימ”ש קיבל את טענת גוגל כי היא אינה “צנזור על” שבידו הכוח למנוע גישה למידע שאין בו פסול, אלא פועלת על פי צו של בימ”ש.

בימ”ש קיבל גם את עמדת גוגל כי אין לה אפשרות לשנות או לתקן את הכותרת, אלא היא יכולה להסיר את תוצאות החיפוש לחלוטין ואין להטיל על גוגל את האחריות להסרת הפרסום על דעת עצמה, ללא הכרעה שיפוטית.

פסק הדין התייחס ל”זכות להישכח” שנקבעה בפסק הדין של בית הדין האירופאי לצדק מיום 13/5/14 ממנו עולה כי משהובא לידיעת גוגל פרסום לשון הרע היה עליה לפעול להסיר את הפרסום המטעה לאלתר.

פסק הדין האירופאי דן בתלונה של אזרח ספרדי שהתלונן כי חיפוש שמו בגוגל העלה תוצאות ישנות שאינן רלוונטיות בדבר חובות שהיו לו בשנת 1998.

בית הדין האירופאי קבע כי אם אדם פנה לבעל מאגר מידע ופנייתו לא הועילה, רשאי הוא לפנות למפעילת מנוע חיפוש, שנושאת באחריות משפטית כלפיו שכן מפעילת מנוע החיפוש היא זו שמעבדת את המידע המוצג בפני הגולש והיא זו שעלולה להיות חשופה לתביעות אם לא תמחק את הפרסום המהווה לשון הרע.

כלומר, למרות שטיעון זה עלה בפני בימ”ש, השופט ח’ ינון בחר שלא לאמץ את החובה להסרת פרסום מטעה ע”י מנוע חיפוש שהיתה אליו פניה כמו בנוהל “הודעה והסרה”.

ת”א 49918-05-12 עו”ד עמי סביר נ’ שאול בר נוי ואח’.

Open chat
היי, זאת אורלי, כיצד אוכל לעזור?
דילוג לתוכן