עליית מדרגה בפרסום בפייסבוק והקשר ללשון הרע

בית משפט המחוזי בנצרת קיבל את ערעורה של אישה שחויבה לפצות ב- 15,000 ₪ בעל פיצריה ממגדל העמק, לאחר שפרסמה בפייסבוק שהפיצה שהזמינה הייתה “רטובה”, “איכס” ובעעע”.
בפסק הדין נקבע ע”י כבוד הנשיא השופט אברהם אברהם: “שבתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים, חושפים עצמם לביקורת, גם שלילית ולעיתים קשה, מצידו של ציבור הצרכנים”.
ההיגיון בפסיקה הוא שציבור הצרכנים המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש.
בכך העלה בית המשפט את הרף של חופש הביטוי והמידע בפסייבוק – מדרגה נוספת.
התביעה הוגשה ע”י בעל פיצריה במגדל העמק, המערערת צלצלה והזמינה פיצה עם מס’ תוספות בניהן עגבנייה בצל וזיתים בעלות של 50 ₪.
זמן קצר לאחר שהמערערת אספה את הפיצה התקשרה והתלוננה על כך שהפיצה רטובה באזור בו יש עגבנייה, ודרשה פיצה חדשה.
בתגובה ענה לה בעל הפיצרייה כי תוספת של עגבנייה מרטיבה בדרך הטבע את הפיצה, שכן העגבניות מפרישות נוזלים, וביקש ממנה לבוא עם הפיצה לפיצרייה כשבכוונתו היה להכין עבורה פיצה חדשה או להשיב לה את כספה.
הלקוחה העלתה פוסט לדף הפייסבוק שלה בו כתבה כי הפיצה הייתה ספוגה בנוזלים ברמה שלא הייתה אכילה, וכי מצאה שערה על הזיתים.
בפוסט תייגה הלקוחה את חבריה בפייסבוק ואת דף הפייסבוק העסקי של הפיצרייה וכן צירפה את התגיות “איטלקיה” ו”איכס” דבר שהגדיל את התפוצה של הפרסום.
הפוסט זכה לתגובות ולייקים רבים.
בעל הפיצריה הגיש נגד הלקוחה תביעה לביהמ”ש השלום ע”ס 100 אלף ₪
, כשלטענתו החשיפה הרחבה של הפוסט גרמה לו נזק וירידה בהכנסותיו באופן ניכר, עד שנאלץ למכור את העסק בהפסד כספי.
בית משפט השלום קיבל את התביעה וחיייב את הלקוחה בתשלום 15 אלף ₪ לבעל הפיצריה, מאחר וקבע כי המונח “איכס ו”בעעע” מהווים הבעת גועל ודחיה המעצימים את לשון הרע שבדברים.
בימ”ש השלום ציין כי הלקוחה נהגה באימפולסיביות דקדקה בקטנות, העצימה את תחושות הקורא באמצעות המונח “איכס”, ולא בחנה האם הפרסום בוטה מדי.
הלקוחה הגישה ערעור על פסק הדין שניתן נגדה בו טענה כי הפוסט נכתב שלא בכוונה לפגוע, אלא על מנת להביע דיעה על מוצר קלוקל.
הלקוחה הדגישה כי הפוסט תויג לחבריה והופץ על ידם, ולא על ידה, ואף הוסר כשנוכחה לראות כי הוא גורר אחריו תגובות רבות.
לחילופין, טענה כי יש להחיל על מקרה זה את ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב.
בימ”ש המחוזי קיבל את הערעור ולשיטתו בהבעת דעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים ידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו, ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הביקורת שהוטחה בו, לשפר את המוצר או השירות שהוא נותן.
השופט ראה בכך הבעת דיעה וביקורת צרכנוית, שככזו יש לציבור עניין בו.
השופט קבע כי היסודות הדיבתיים בדברי הלקוחה כוונו לשימוש במילה “איכס” ביחס לפיצה, להיותה ספוגה בנוזלים, בלתי אכילה ומכילה בצל עם קליפה ושערה.
הנשיא במחוזי התרשם כי הלקוחה הביעה את תחושתה האישית ביחס לפיצה אותה רכשה וביקשה לתאר את אכזבתה ממוצר המזון שקנתה.
השופט במחוזי לא ראה בדבריה השתלחות לשמה כי אם דעה צרכנית שהיא בקשה להביע.
לפיכך, נקבע כי המקרה חוסה תחת הגנת תום הלב ובהקשר של הבעת דעה.
לדעת בימ”ש לערעורים, מדובר בביקורת שיש בה עניין לציבור.
עובר לפרסום הקפידה הלקוחה לפנות אל בית העסק בהודעה פרטית, תוך צירוף תמונות המצביעות על פיצה רטובה, אלא שבסוף השיחה אמר לה בעל העסק: ” מצטערים על אכזבתך אבל אנחנו לא רואים דבר לא תקין”.
משנסתם הגולל על תלונתה, כתב הנשיא, פנתה הלקוחה לחבריה ברשת החברתית ושתפה אותם בתחושותיה וגם לאחר הפירסום התנהלה במתינות ובחרה להסיר את הפוסט, למרות אמירות חריפות שהפנו אליה בשלב זה, בעל העסק וחבריו כגון: “מוח ריק, אישה עם צרות עין”.
אשר על כן, סבר הנשיא במחוזי כי עומדת ללקוחה חזקת תום הלב הקבועה בחוק איסור לשון הרע.

דילוג לתוכן