טיפול נפשי הוא עניין אישי, רפואי רגיש, שחשיפת פרטים ביחס אליו למעשה מהווה פגיעה בפרטיות המטופל.
בג"צ קיבל עתירה של אישה שהגישה תביעה על הטרדות מיניות שעברה בעבודה (בג"צ 1347/18 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה).
העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כי במהלך עבודתה סבלה מהטרדות מיניות ומהתעמרות, וכי עקב כך נגרם לה נזק נפשי.
העותרת צירפה לתביעה שהגישה חוות דעת רפואית של פסיכיאטרית, שהעמידה את נכותה הנפשית על 20%.
עוד נטען בכתב התביעה כי בעקבות ההתעמרות בה נזקקה העותרת לטיפול פסיכולוגי.
הנתבעים, רצו להעמיד את העותרת לבדיקה של פסיכיאטר מטעמם כדי להגיש חוות דעת נגדית בתחום הנזק הנפשי.
הפסיכיאטר מטעם הנתבעים שפנו אליו הנתבעים לצורך קבלת חוות דעת, ביקש לקבל לידיו את רישומיהן של הפסיכולוגיות שטיפלו בעותרת, ועל כן פנו הנתבעים למכון בו הייתה מטופלת העותרת לקבל את רישומי הטיפול והפגישות עם העותרת, אך העותרת התנגדה למסירת המידע המבוקש מהטעם שחל עליו חיסיון.
העותרת ערערה על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ובית הדין הארצי להורות למסור לפסיכיאטר מטעם הנתבעים את רישומי הטיפולים הנפשיים שעברה.
בפסק הדין בג"צ מתווה מהו היקף החיסיון של פסיכותרפיסט – מטופל, ונקבע שאין לפרוץ בנקל את החיסיון מחשש לפגיעה ביחסי אמון המושתתים על סודיות ודיסקרטיות.
חיסיון בטיפול פסיכולוגי הוא זכות בסיסית של המטופל והוא מעוגן בחוק זכויות החולה (1996): "מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם".
במקרה שהמטופל נותן את הסכמתו אין בעיה להסיר את החיסיון, אך במקרה זה כאמור המטופלת התנגדה לחשיפת המידע.
לתיעוד מידע בטיפול פסיכולוגי ישנן שתי צורות מוכרות בחוק הפסיכולוגים ובקוד האתיקה של הפסיכולוגים.
הראשונה – היא הרשומה הפסיכולוגית שכוללת סיכומי פגישות שוטפות, דו"חות אבחון, סיכום טיפול ועוד.
הרשומה הפסיכולוגית מהווה את התיק הרפואי של המטופל.
צורת התיעוד השנייה – היא "תרשומת אישית" – רשומה חופשית של המטפלים אודות הטיפול והמטופל והיא נועדה לצורכי הכשרה, התפתחות, מחקר ומעקב אישי שלהם על תהליך עבודתם.
התרשומת האישית אינה שייכת לתיק הרפואי של המטופל, ולכן לא חלה עליה חובת מסירה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי התובעת לא תוכל "להסתתר" מאחורי זכותה לפרטיות לאור הרלוונטיות של המסמכים שגילוים מבוקש, והורה להמציא למומחה מטעם הנתבעים את רישומיהן של הפסיכולוגיות.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור שהוגש אליו, והוסיף משהעותרת טופלה לאורך זמן ובתדירות קבועה על ידי פסיכולוגים, למידע שנמסר בטיפול הפסיכולוגי השלכות ישירות להערכת מצבה הנפשי ולקשר הסיבתי בינו לבין האירועים הנטענים ולכן קביעת הפסיכיאטר מטעם הנתבעים, לפיה המידע חיוני לצורך הכנת חוות הדעת נחזית להיות נכונה.
בג"צ מפי כבוד השופט יצחק עמית, קיבל את העתירה וקבע כי לשיטתו אין להרחיק לכת ולקבוע כי כל תובע, אך ורק בשל מעמדו כתובע מאבד מיניה וביה כל זכות לפרטיות או לחיסיון.
השופט ציין כי טרם נתקל בתביעת נזיקין בה המומחה בתחום הנפשי מטעם הנתבעים דרש את רישומי הפסיכולוג שטיפל או מטפל בתובע, וכי הפסיכיאטר אינו נעזר ברישומי תוכן הטיפול הפסיכולוגי עצמו, להבדיל מעצם הידיעה על כך שניזוק עבר או עובר טיפול פסיכולוגי בתקופה מסוימת בתדירות מסוימת.
אין להסיק מכך שניתן היתר לחשיפתם של רישומים של המטפל, בין אם בשל חיסיון מטפל – מטופל על הרישומים ובין בשל חשש לפגוע בזכויותיו של המטפל (ולא של המטופל) לפרטיות.
אפילו למטופל עצמו אין זכות מוקנית לעיין ברישומים הפרטיים שגובשו על ידי המטפל לצרכיו שלו, ולכן ויתורו של המטופל על סודיות רפואית אינו משליך על רישומי המטפל מכיוון שאלו מעולם לא היו שייכים למטפל במידה שתאפשר לו להתיר את חשיפתם.
ככל שבתי משפט יורו על חשיפת הרישומים של תכני טיפול פסיכולוגי, קיים חשש ממשי "לאפקט מצנן" בגינו ימנעו ניזוקים ונפגעי עבירות מין מקבלת טיפול נפשי, על כל המשתמע מכך.
בתי המשפט אינם מתירים ביד קלה חשיפת חומר שעלול לפגוע בפרטיות המתלוננות – בכלל, וחומר הנוגע לטיפולים נפשיים – בפרט.
האיזון בין אינטרס של גילוי האמת לבין החיסיון צריך להיעשות בתבונה וברגישות ובמידתיות הראויה.
הדברים נאמרים ביתר שאת, מקום בו התביעה אזרחית מקורה בטענה לעבירות מין או להטרדה מינית.
השופט ערך הבחנה בין הרשומה הטיפולית שהיא רישום רפואי באופיו לבין תרשומת אישית פנימית ופרטית שמטפלים רבים נוהגים לערוך – ומשמשים אותם לצורכי מחקר, הכשרה, הדרכה, ומעקב אישי שלהם על תהליך העבודה והם אינם חלק מהרשומה הרפואית והפסיכולוגית.
לדעת השופט עמית, גם כאשר בית משפט מגיע למסקנה כי יש להסיר את החיסיון היחסי של פסיכותרפיסט – מטופל, עליו להימנע מלהורות על חשיפת התרשומות האישיות של המטפל, שכן אלה לא נועדו מלכתחילה לעיני המטופל או צד שלישי, והם בבחינת הצצה לעולמו הפנימי של המטפל.
בחשיפת רישומים פנימיים אלה יש משום פגיעה במוסד הטיפולי כשלעצמו, הוא עשוי לפגוע גם במטפל, ולהחמיר שלא לצורך ולא באופן מידתי, את הפגיעה בחיסיון.
אשר על כן, נקבע כי יש לקבל את העתירה במובן זה שהחלטות בית הדין האזורי והארצי תבוטלנה, והרשומות הפסיכולוגיות שנערכו במהלך הטיפול בעותרת לא תימסרנה למומחה מטעם המשיבה.
לקבלת מידע נוסף ויעוץ משפטי בנושא ניתן לפנות למשרד עו”ד אורלי ספיר סחייק בטלפון: 04-8528528 | 054-2122878 או להשאיר פרטים ואנו נחזור אליכם.
