המתח הקיים בין סימן מסחר ו"פרסום אמת" בשמו של אדם

מי שרושם סימן מסחר מקבל זכות בלעדית להשתמש בשם שנרשם.

ברם, כאן יש כמה דרגות של הגנה.

אין לרכוש בלעדיות במונחים גנריים, כלומר במונחים תיאוריים, שהם בגדר נחלת הכלל, כגון: המילה "סברס". (בש"א 15639/00 ט.ר.י. מסעדות נ' "סברס" [נבו 23/11/2005]

אין להשתמש במונחים גאוגרפיים גנריים, כגו: השם אילת או תיאוריים בשם של חברה, שיגרום לרמייה או בלבול בקשר לשם שלפני כן אימצה חברה אחרת.

שימוש בשמו של אדם נקרא בעגה המשפטית "שימוש אמת".

במסגרת התיקון שנערך בפקודת סימני מסחר לצורך התאמת הדין להוראות הסכם הטריפס, שהיא אמנה בינלאומית בתחום הקניין הרוחני, הורחבה הוראה המעגנת מקרים שבהם רישום סימן מסחר לא יימנע שימוש אמת בסימן הרשום על ידי גורם אחר, ראה סעיף 47 לפקודת סימני מסחר, הקובע:

"רישום סימן מסחר לא ימנע מאדם להשתמש שימוש אמת בשמו או בשם עסקו, או בשמו הגיאוגרפי של מקום עסקו, שלו או של קודמיו בעסק".

– נקודת המוצא היא כי לאדם זכות טבעית להשתמש בשמו בעסקו כחלק מסימן זהותו האישית.

גניבת עיין מוגדרת  בפרק א' של חוק עוולות מסחריות, סעיף 1(א): "לא יגרום עוסק לכך שנכס או שירות שהוא נותן יחשבו בטעות כנכס או שירות של עוסק אחר או כנכס או שירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

סעיף 1(ב) לחוק:

"שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עיין".

בצד ההגנה של זכות הקניין של בעל המוניטין עומדת בבסיס עוולת "גניבת העין" פעילות עסקית של אינטרסים נוספים הראויים להתייחסות.

האחד – אינטרס התחרות החופשית

והאחר – עניינו של הפרט בחופש העיסוק.

 

במסגרת זאת יישקל הצורך באיזון ראוי בין זכותו של אדם להשתמש בשמו כסימן זהות בתחומים שונים בחייו – ובתוכם בפעילותו העסקית- לבין הערך שנועד להגן על זכות המוניטין, כזכות קניין של רעהו העלולה להיפגע.

במערך זכויות מתנגשות אלה תידרש הוכחה כבדת משקל מטעם בעל המוניטין, התובע, הטוען כי נפגע משימוש שאחר עושה בשמו בעסקו שלו, לפחות מבחינת חשש קרוב לוודאי לקיום הטעייה בציבור עקב כך.

 

– מהשימוש בשם כשהוא לעצמו אין להסיק קיומה של גניבת עין.

זכות טבעית של אדם היא להשתמש בשמו האמיתי, ויש בכך כדי להביא ערך חברתי הראוי להגנה.

 

משמעות ההגנה הניתנת לשימוש בשמו של אדם לצורך עסקו נגזרת מההנחות האלה:

(1)  שמו של האדם הוא סימן זהותו, ולסימן זהות זה ישנה משמעות בחיי הפרט והציבור כאחד. הוא משקף את זהות האדם, את זהות הקשר למשפחתו, ולא אחת גם את הקשר ללאום שהוא משתייך אליו.

"שמו של אדם הוא חלק מאישיותו, הוא האני החברתי שלו, הוא המפתח שבאמצעותו הוא צועד בשבילי החברה.

אין הוא קוד זיהוי בלבד, הוא ביטוי לאישיותו, לרגש, לחובה, למסורת לייעוד.

דברי כבוד השופט ברק, בג"ץ 693/01 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פד"י מ"ז(1)  749.

– אך טבעי כי סימן זהות זה ימצא את ביטויו גם בחיי הכלכלה והמעשה המקצועי של האדם ויוכר כניתן לשימוש גם בעסקו כאחד ממגזרי הפעילות העיקריים של חייו.

(2) בהגנת השם במסגרת עוולות "גניבת עין", טמונה ההנחה כי בד"כ השימוש בשם נעשה בתום לב ולא נלווה לו חשש סביר להטעיית הציבור לחשוב כי מדובר בעסקו של אחר.

השימוש בשמו של אדם בעסקו מאותת מלכתחילה לציבור הלקוחות על קיום אפשרות שיימצאו עסקים אחרים בעלי שם דומה ולפרקים גם בעלי תוכן עסקי דומה.

יוצא איפוא, כי משמעותה העיקרית של הגנת השם היא בתחום הראייתי, בהטילה בנסיבות העניין, נטל ראייה כבד במיוחד על הטוען כנגד במשתמש בשמו בעסקו, כי שימוש כזה עשוי להעלות חשש סביר להטעיית הציבור לחשוב כי העסק המתחרה הוא עסקו שלו.

במשוואה בין זכותן של אדם להשתמש בשמו, כסימן זהות בתחומים שונים בחייו, בתוכם- בפעילותו העסקית – לבין הערך שנועד להגן על זכות מוניטין כזכות קניין של רעהו להיפגע .

במערך זכויות מתנגשות – אלה תדרש הוכחה כבדת משקל, מטעם בעל המוניטין, התובע, הטוען כי נפגע משימוש שאחר עושה  בשמו בעסקו שלו, לפחות מבחינת חשש קרוב לוודאי לקיום הטעיית הציבור עקב כך.

ע"א 8483/2 אלוניאל בע"מ ואח' נ' אריאל מקדונלד ולפיו:

ההגנה בסעיף 47 לפקודת סימני המסחר [נוסח משולב] התשל"ב – 1972 ולפיו: רישום סימן מסחר לא ימנע אדם משימוש אמת בשמו.

תכליתה של הוראת סעיף 47 לפקודה היא לייצב איזון בין האינטרס של הציבור, המבקש להתיר לאדם להשתמש בשמו שלו, לבין האינטרס שעליו באה להגן הפקודה והוא עניינו של בעל סימן המסחר בשמירה על זכות הקניין שלו בסימן, במיצוי ערכה ובייחודה לו של הזכות לקטוף את הרווחים אשר מצמיח סימן המסחר.

* מפאת הצורך לאזן את האינטרסים הסותרים, קם הצורך לסייג את ההגנה המוענקת לאדם העושה שימוש בשמו שלו לשם מכירת טובין או פרסומם תוך פגיעה בסימן מסחר של אחר. על-כן זכות השימוש מותנית בכך שהשימוש שנעשה בשם יהא שימוש בתום לב.

דיני הקניין הרוחני מבקשים לאזן בין אינטרסים מתחרים, בין הצורך במתן תמריץ ליצירה ומניעת תחרות בלתי הוגנת, לבין אינטרסים ציבוריים הנוגעים לצורך בתחרות חופשית, חופש ביטוי ובהעשרת המרחב הציבורי.

עם זאת, אך מובן הוא כי הציבור עלול להיפגע ממתן מונופול רחב מדי לבעל סימן מסחר.

כך עלולה הגנה נרחבת מדי על סימן מסחר ליטול מידי הציבור את האפשרות לעשות שימש במילים ובשמות בעלי משמעות כללית, ובדרך זו לפגוע ביכולתו של אדם לבטא עצמו ולקדם באופן לגיטימי את עסקו.

 

פקודת סמני המסחר מגנה בסעיף 47 על "שימוש אמת".

זהו החריג היחיד המוצב בפקודה להגדרה האמורה של הפרת סימן מסחר.

 

על זכות זו של האדם בשמו אמר הנשיא ברק בבג"ץ 693/91 אפרת ג' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פד"י מ"ז (1) 749  770:

"שמו של אדם הוא חלק מאישיותו, הוא האני החברתי שלו, הוא המפתח שבאמצעותו הוא צועד בשבילי החברה, אין הוא קוד זיהוי בלבד.

הוא הביטוי לאישיותו, לרגש, למסורת ולייעוד".

 

מפאת הצורך לאזן בין האינטרסים הסותרים הללו, אין לומר כי ההגנה על זכותו של האדם בשמו היא מוחלטת.

ההגנה בהיותה פרי של איזון אינטרסים, הינה יחסית בלבד.

אשר על כן קם הצורך לסייג את ההגנה המוענקת לאדם העושה שימוש בשמו שלו תוך פגיעה בסימן מסחר של אחר. זכות השימוש מותנית בכך שהשימוש שנעשה בשם יהא שימוש בתום לב.

שתפו את המאמר

מאמרים נוספים לקריאה

זכויות יוצרים בפודקאסט
זכויות יוצרים

זכויות יוצרים בפודקאסט

פודקאסט היא דרך מקובלת שקיבלה לאחרונה תאוצה בעולם המדיה הדיגיטלית. מדובר בפלטפורמה להעברת תוכן, מידע, רעיונות, שיח ו/או ראיון של אדם אחר ע"י שאלות ותשובות.