סימן מסחר הינו סימן (בין עם סמליל או רק מילים או צירוף של השניים), אשר מבדיל את העסק של בעליו משאר המתחרים.
בין אם הנך מספק שירות או מוכר מוצר.
פקודת סימני המסחר קובעת כי רישום סימן מסחרי אינו מקנה לבעליו חסינות לצמיתות מפני שימוש על ידי אחרים.
בהתקיים נסיבות מסוימות ניתן להגיש בקשה למחיקת סימן מסחר אשר נרשם כדין.
סעיף 41 לפקודת סימני מסחר קובע שניתן להגיש בקשה לביטול סימן מסחר רשום אם רישומו התבצע בלי שהמבקש התכוון בתום לב לעשות בו שימוש.
משהוכח כי לא נעשה שימוש בסימן המסחר בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לביטולו יבוטל הסימן.
שימוש מוגדר בפקודה באופן נרחב: כל שימוש בסימן לרבות על ידי בעליו או על ידי בעל רשות אפילו אם השימוש נעשה באופן שונה מהצורה בה נרשם בפנקס, ובלבד שאופן השימוש אינו משנה את אופיו של הסימן, כפי שנרשם במקור.
מצב נוסף לביטול סימן כאשר בעליו מבטל את רשות השימוש בסימן שנתן לאחר בהעדר עילה מוצדקת.
מי מגיש בקשה לביטול?
מרבית הבקשות לביטול מוגשות על ידי גורם שעשוי להפיק תועלת כלכלית מסחרית כלשהי ממחיקת הסימן מיומן סימני מסחר.
הדיון בבקשה יעשה ככל הליך משפטי ויכלול כתבי טענות ,הגשת תצהירים ,זימון צדדים לעדות ושמיעת העדויות.
למי מוגשת הבקשה?
ניתן להגיש את הבקשה לבית המשפט העליון או לרשם סימני מסחר.
בתום ההליך יכריע הגורם הדן בבקשה באם יש לקבלה כלומר :להורות על מחיקת הסימן או אם יש לדחות את הבקשה ולהותיר את הסימן על כנו.
מומלץ לבעל סימן מסחר רשום להקפיד לעשות שימוש בסימן, או לכל הפחות לא להפסיק את השימוש בו לתקופה העולה על שלוש שנים או להרשות את השימוש בסימן לאחר וזאת על מנת שהסימן לא ימחק.
ההיגיון העומד מאחרי הדברים הוא :כשם שרישום סימן מקנה זכות בלעדית לבעל הסימן לעשות בו שימוש למשך עשר שנים אין כל טעם לתת לבעל הסימן את זכות הבכורה הבלעדית באם איננו עושה בו כל שימוש.
יש באי השימוש בסימן הוכחה לשימוש בחוסר תום לב בקשר לטובין בו מבוקש הביטול.
תכלית המחיקה היא לאפשר לרשם לדאוג שהרישום בפנקס סמני מסחר ישקף את המציאות ונטל הראיה להוכחת אי שימוש מוטל על מגיש הבקשה
