במציאות המסחרית שבה אנו חיים, אין כבר משמעות לגבולות המדינה, בגלל המסחר האלקטרוני באינטרנט שקיבל תאוצה גבוה מאוד, ובטח ובטח בעקבות משבר הקורנה. כמעט אין מי שלא הבין, שזה נוח יותר, קל יותר, יכול להיעשות בכל שעה של היום, כשאתה לובש מחלצות שחושפות טפח או שניים… בלי הצורך למצוא חניה, לתכנן שמישהו ישמור על הילדים או הכלב שנשאר לבד בבית- מחק את המיותר…
מהו יבוא מקביל
יבוא מקביל הוא ייבוא שלא דרך המפיץ או הסוכן הבלעדי, אם קיים למוצר מסוים במדינה.
היבוא המקביל מתרחש כאשר גורם אחר, שאינו היבואן הרשמי, מעוניין לייבא לאותה מדינה (קרי: לישראל) את המותג הבינלאומי.
היבואן המקביל רוכש, בדרך כלל, את המותג הבינלאומי מגורם שלישי ממדינה אחרת ומייבא אותם לאותה מדינה ללא רשות היצרן לצד היבואן הרשמי.
לעניין זה חשוב לציין כי המדובר אך ורק ביבוא של מוצרים מקוריים ולא בזיופים למיניהם, שאז אין מדובר ביבוא מקביל אלא במעשה חמור ופלילי של סחר בסחורה מזויפת.
בפסק דין מנחה בנושא יבוא מקביל אילן ליבוביץ' נ' חברת א. את י. אליהו בע"מ קבע בית המשפט העליון כבר בשנות ה- 90 כי יבוא מקביל ייחשב לפסול רק במקרים בהם היבואן המקביל מפרסם מידע כוזב, מבצע עלווה של גניבת עיין (כלומר מטעה צרכנים כי הוא היבואן הרשמי או כי הוא היצרן), פוגע בסימן מסחר, בסוד מסחרי או כאשר ישנן נסיבות אחרות ההופכות את פעילותו של היבואן המקביל לבלתי צודקת.
לצד הרצון לעודד תחרות פסק בימ"ש העליון בפס"ד ליבוביץ' כי חופש העיסוק והתחרות אינו החופש להשתולל ואין לאפשר מצב בו היבואן המקביל יטעה צרכנים לסבור כי הוא פועל ברשות בעל המותג או קשור אליו.
הסכנות ביבוא מקביל
היתכנות הדלפה של מוצרים מזויפים אך במקרה של תוכנה העניין פשוט יותר ואינו מחייב אישור של משרד הבריאות כגון: במוצרים מזון או מוצרי טיפוח.
ויש להתחשב בהגבלות על יבוא מקביל ואלו הן:
- במקרים בהם משרד הבריאות והמכס מטילים הגבלות על היבוא.
- משרד הבריאות מציב נוהל מכביד לפיו רק מוצרים שרשומים בארץ יוכלו להיות מיובאים ביבוא מקביל.
היבואן צריך להציג חשבונית ספק, ותעודת משלוח שמעידות על כך שהספק מחו"ל ממנו נרכשו המוצרים, רכש אותם ממפעליו של היצרן במדינת הייצור שלו, והמוצר יהיה לא יותר מבן שנה מאז ייצורו.
דוקטרינת המיצוי
מדובר בדוקטרינה שקיימת בדיני קניין רוחני והרציונל העומד בבסיסה הוא: שהיצרן נהנה "משליטה" באפיק ההפצה של המוצר אותו ייצר אך רק בקשר למכירה ושיווק ראשון של המוצר.
מאותו רגע שהיצרן מכר את המוצר הוא מיצה את שליטתו במוצר, ואותו גורם שרכש ממנו יכול לעשות עם המוצר כל דבר (כפוף למגבלות חוזיות שבין הצדדים).
העובדה שיבואן מקביל רוכש את המוצר, התוכנות או המחשקים מצד שרכש כדין את המוצר מהיצרן, משחררת אתו מאחריות מתביעות מצד היצרן.
וכמו כן היצרן לא זכאי לכל תמורה נוספות ברגע שאותו מוצר נמכר לגורם נוסף.
לדוגמא: אם אני בעל חנות באנגליה שרכש ממשווק 1,000 מסגרות משקפיים של Nike ומתברר שטעיתי והקונים לא מעוניינים לרכוש מסגרות אלו, היבואן יחפש משהו שיהיה מוכן לרכוש את הסטוק וחברת Nike אינה יכולה למנוע ממנו למכור את המסגרות לכל חנות אחרת, יבואן מקביל או משווק אחר, שכן מרגע שרכשתי את המסגרות הן בבעלותי הפיזית ואני יכול לעשות בהן כעולה על רוחי.
האם ניתן להתגבר על דוקטרינת המיצוי?
התשובה היא שלילית
יחד עם זאת יש יצרנים שמנסים להקטין את השפעת דוקטרינת המיצוי (ובכך מנסים להגביל את היבוא המקביל) באמצעות חלוקה גיאוגרפית של משווקים/יבואנים.
כך שמי שרוצה להפוך ליבואן בלעדי חותם על חוזה הכולל סעיפים שמטרתם שלא למכור את המוצר מחוץ לטריטוריה הספציפית.
כחלק מניסיון להגביל את הדוקטרינה ניתן לראות שכמעט בכל הליך משפטי שכולל ניסיון למנוע יבוא מקביל ישנו רצון של בעל המותג/סימן המסחר להגיע אל המקור ממנו רכש היבואן המקביל את המוצרים.
במידה שאכן מדובר ביבואן עצמו ולא בחנות סיטונאית, הרי שיבואן שמכר את המוצר בניגוד להסכם הפר אותו וניתן לגבות ממנו פיצויים.
לעיתים אפשר להגיש תביעה נגד היבואן המקביל בעוולה של "גרם הפרת חוזה", שכן מעצם הרכישה של המוצר הוביל את היבואן הרשמי אשר מכר לו, להפר את החוזה עם בעל המותג/סימן המסחר.
גרם הפרת חוזה הוא עילת תביעה לפי סעיף 62(א), לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וקובע:
"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו, אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".
"ביודעין": נדרשת הוכחה כי המתערב שגרם להפרה היה מודע הן לקיומו של החוזה והן לכך שפעולותיו עלולות לגרום להפרתו.
"בלא צידוק מספיק": העוולה של גרם הפרת חוזה לא תתקיים אלא אם יוכח כי המתערב פעל ללא צידוק מספיק. צידוק מספיק זהו "מושג שסתום" שהוא מעורפל המעניק לביהמ"ש מקום רב לשיקול דעת בבחינת הסוגיה.
טענות הצידוק מתחלקות לפעולות שנעשו ע"י המתערב כדי להגן על אינטרס אישי שלו, או לפעולות שנעשו כדי להגן על עניינו של אדם אחר או על אינטרס ציבורי.
יסוד הצידוק המספיק עשוי לשמש כטענת הגנה עבור הנתבע בעלוות גרם הפרת חוזה.
אינטרס ציבורי כולל אחריות לרווחתו הכלכלית, המוסרית או הגופנית של הזולת.
שהרי זה הרציונל הכלכלי, מוסרי של הפעילות ביבוא מקביל שנעשה .
לסיכום
בעיקרון בתי המשפט בארץ מעודדים את היבוא המקביל מתוך רצון ליצור תחרותיות שתגרום להורדת מחירים ,כך שהצרכן הסופי יצא נשכר.
זו מטרה המתיישבת עם אינטרס הציבורי לרווחה כלכלית, מוסרית וגופנית של הזולת.
על מנת להיערך מראש למצב של בדיקה אם אתה יבואן מקביל הפועל כדין עליך לשמור את חשבוניות ספק ותעודות משלוח שמעידות שהספק שממנו רכשת את המוצרים, רכש אותם ממפעלי היצרן במדינת הייצור שלו , והמוצר יהיה לא יותר מבן שנה מאז ייצורו.
יחד עם זאת, יש להבחין בין חופש העיסוק והתחרות לבין החופש להשתולל.
לפיכך, אסור ליבואן המקביל להטעות צרכנים לסבור כי הוא פועל ברשות בעל המותג או קשור אליו.
אין מניעה לארוז את המוצר המקורי באריזה שונה מזו של היצרן מאחר ואריזה מחדש היא פעולה מותרת, ברם האחריות המוחלטת למקוריות המוצרים חלה על היבואן המקביל.
קיים צורך כי – בכל פרסום ובכל נקודת מכירה של היבואן המקביל (כולל באתר האינטרנט שלו) יהיה ברור לצרכן כי מדובר במוצרים שיובאו ביבוא מקביל, אחרת מדובר בביצוע עוולה של גניבת עין, פרסום כוזב והתערבות לא הוגנת בניגוד לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999.
לקבלת מידע נוסף ויעוץ משפטי בנושא ניתן לפנות למשרד עו”ד אורלי ספיר סחייק בטלפון: 04-8528528 | 054-2122878 או להשאיר פרטים ואנו נחזור אליכם.
